פסק-דין בתיק עפ"ת 33204-08-10

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט שלמה בנג'ו) שניתן ביום 23/6/10, בתיק ת"ד 30210. בית המשפט דן את המערער לעונשים הבאים:

9 חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה ע"ת למשך 3 שנים ו-1,500 ש"ח קנס.

על פסק דין זה מופנה הערעור שבפניי.

המערער הובא לדין בגין העבירות הבאות:

פניית פרסה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן -"התקנות"), גרימת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן - "הפקודה"), נהיגה רשלנית - עבירה על סעיף 62(2) לפקודה ביחד עם סעיף 38(2) לפקודה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף - עבירה על סעיף 2 לפקודה ונהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

בעובדות כתב האישום נטען, כי בתאריך 4/7/07, בסמוך לשעה 17:50, נהג המערער באופנוע בכביש בין חילף לנופית מכיוון כללי חילף לכיוון כללי נופית. אותה שעה נהגה מלכה ונטורה רכב פרטי בכיוון נסיעת המערער.

המערער נהג ברשלנות בכך שהחל לבצע פניית פרסה ע"מ לחזור לכיוון הנגדי לנסיעתו ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבל המערער ממש וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

אומר כבר עתה כי מהרישא של הודעת הערעור עולה שהערעור מופנה כנגד "גזר הדין" אם כי מהסיפא עולה כי הערעור מופנה הן כנגד הכרעות הדין והן כנגד גזר הדין. על כן, אדון בערעור עפ"י הסיפא.

אדון תחילה בערעור על הכרעת הדין:

בית המשפט לתעבורה קבע בפתח פרק "דיון והכרעה" כי:

            "על יסוד חומר הראיות שבפניי, אני קובע ברורות, כי הנאשם נהג על האופנוע, מסיבה לא ברורה פנה שמאלה או ניסה לעשות פרסה, וכתוצאה מכך נהגת הדייהטסו גב' ונטורה, שנסעה אחריו, על אף מאמציה למנוע את התאונה, פגעה באופנוע עליו רכב הנאשם, וזה האחרון "הועף" לשול".

בית המשפט לתעבורה המשיך וקבע:

            "היסוד לקביעת ממצאים עובדתיים אלה נעוץ בראש ובראשונה לאמון המלא שרחשתי לעדותה של גב' ונטורה נהגת הדייהטסו. עדותה הותירה עליי רושם מהימן, היא לא ניסתה להקצין את האירוע, העידה בצורה כנה, תיארה את האירוע באופן מתיישב היטב עם הממצאים בשטח (ראה להלן) ולא מצאתי כי עדותה הופרכה או עורערה ולו כזית".

גם עדות הבוחן נמצאה אמינה בעיני בית משפט לתעבורה ותומכת בעדות הגב' ונטורה, וכך כתב בית משפט לתעבורה:

            "עיגון מלא לעדותה של הגב' ונטורה מצאתי בעדותו של בוחן התנועה ובממצאים בשטח כפי שאלה משתקפים בחומר הראיות שבפניי".

מכאן הבחינה היסודית שעל ערכאת הערעור לעשות היא האם חרף האמור לעיל, יש מקום שבית משפט זה, כערכאת הערעור, יתערב בקביעות הערכאה הדיונית - לעניין התערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות -  ראו ע"פ 2056/09 פלוני נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 27.5.09); ע"פ 7401/07 מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ביום 31.7.2008); ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.5.2007); ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 632, 643; ע"פ 9216/03 אלרז נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.1.2006); ע"פ 7282/08 עיסאם אבו עמרה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.2010) וע"פ 1353/07 מחאמיד נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 17.3.08). בעניינו של המערער, לטעמי, אין כל מקום להתערבות בממצאים שקבעה הערכאה הדיונית.

בחנתי את טענות המערער לעניין מחדלי החקירה של בוחן התנועה ולא מצאתי שיש בכך כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור. אין לומר כי הגנתו של המערער נפגעה משום שהבוחן לא בדק מספר נקודות כגון אם היה דלק במיכל האופנוע והאם ניתן להתניעו. מה גם וכפי שיובא להלן עובדתית הטענה הנ"ל חסרת כל יסוד.

כידוע האופנוע נפגע בתאונה ונגרם לו נזק, על כן, מצבו אחרי התאונה אינו יכול להעיד על מצבו לפני התרחשותה. בל נשכח שאל מול גרסת המערער, הייתה בפני הבוחן גרסת גב' ונטורה שהעידה כי המערער נהג באופנוע וניסה לעשות פניית פרסה. עדותה השתלבה עם נתונים שנמצאו בשטח. לטעמי, אין בטענות המערער ביחס לאי ביצוע בדיקות מסוימות על ידי הבוחן, כדי להראות כי הוא התעלם ממצאים מהותיים שהיה בהם כדי להצביע על אפשרות לקיומה של מסקנה שונה הנוחה למערער ולו בדוחק.

עוד יש לומר כי גם כלל הדרך, אליו הפנה המערער אינו יכול להושיעו. נסיבות התאונה שונות עפ"י גרסת הנהגת ונטורה מהנסיבות על פיהן מבסס המערער את טענתו עפ"י הכלל הנ"ל.